 |
| הכריכה הישראלית, לפי דעתי המקורית יותר יפה |
התלבלבות, מאת שרון קריץ'.
על מה מסופר?
דיני דון (דומניקה סנטולינה דון) היא לא כמו כל הילדים האחרים.
עד גיל שלוש עשרה היא חיה כבר בשתים עשרה מדינות שונות בארצות הברית, שלא לדבר על ערים מרובות מאוד.
הכול היה ללא וויכוחים, אביה היה מוצא "הזדמנות" חדשה ומיד היא ומשפחתה היו עוקרים את עצמם ממקומם ועוברים למקום אחר.
עד שיום אחד באים שני אנשים ולוקחים אותה במטוס לשוויץ.
שני אנשים אלה הם אחות אמה, סנדי, ובעלה מקס. מקס הוא מנהל פנימייה אמריקאית בשוויץ וסנדי מורה בה.
הם לוקחים אותה לבית הספר הזה!
בתחילת המסע הדבר לא נראה לדיני הגיוני.
ועכשיו, היא צריכה ללמוד איטלקית, השפה שבה מדברים בחלק זה של שוויץ, היא פוגשת חברים מכל העולם, היא לומדת סקי בחורף, מטיילת, מתחברת ועוד המון דברים.
היא פוגשת את לילה, ילדה אמריקאית שאוהבת להתלונן. את בלן, הספרדיה. את קייסוקי, היפני. את מרי, האיטלקיה. ואת גת'רי (אחם אחם...).
דיני בקושי מאמינה שכל זה שלה.
בקיצור:
ממש אהבתי.
בהתחלה הכתיבה טיפה הפריעה לי (גוף ראשון בזמן עבר), אבל על התקדמות העלילה ממש התרגלתי והכול היה פשוט ויפה, כמו שספרים כאלה צריכים להיות לדעתי.
אולי מבוגרים היו מתלוננים על צורת הכתיבה הלא רגילה, אבל ממש אפשר להרגיש שילדה (די תמימה) בת שלוש עשרה כותבת את זה על עצמה והכול פשוט הלך חלק וממש מצאתי את עצמי חושבת על הספר הזה וכמה הייתי רוצה להיות במקום דיני. זה לא קטע של "ממש נשאבתי לספר" אלא יותר "הייתי רוצה לחיות שם, להיות שם, פשוט שם" הייתי יכולה להתערב שהסופרת, שרון קריץ', כתבה פחות או יותר על עצמה, אני לא מאמינה שאפשר להמציא סיפור שנראה ונקרא כל כך אמיתי ונכון. אבל היא לא חיה בשוויץ ולא בפנימייה כזאת, לפי ידיעת ויקיפדיה.
טוב ויפה, מומלץ לגיל... 10 ומעלה... לא הייתי אומרת שזה לגמרי ספר נוער, אבל גם לא ספר ילדים... משהו בין לבין.
 |
| ארבע וחצי סימניות, ואני בחילוקי דעות בנוגע לזה |
