אני שמה לב.
אני שמה לב למילים על הדף, ותוך כדי לקרקוש של מכונת הכביסה, וגם לריח קל של עוף באוויר, ולמספר העמודים שנשארו עד לסוף הפעם השנייה של "החור שברעש" מאת פטריק נס.
"השקט והשאל" שוכב כבד על הברכיים שלי, מחכה לסוף המיוחל של ספרו הקודם ולתחילת מסע חדש אל תוך המילים שבפירוש אין לי מושג מה הן ייצרו בסופו של דבר. אין לי מושג מה עומד לקרות.
והעמוד האחרון (ובלי ספויילרים) נגמר. אני הופכת אותו מהר, אבל כמו סלואומוושן:
סוף ספר 1
אני אוספת את שני הספרים
מסתכלת על שניהם בלב הולם.
שני מסעות,
שני ספרים,
ושתי פעימות לב שרודפות אחת אחרי השנייה
בום-בום, בום- בום, בום- בום.
"השקט והשאל" מתחיל לחיות לי ביד בעוד
3
2
1
0
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה