יום הולדת להארי פוטר

היום ה- 31.7 ו...

מזל טוב הארי, היום אתה בן 32. וגם לך, ג'יי קיי רולינג, היום גם לך יש יום הולדת.

יום הולדת שמח הארי, אל תהיה עצוב ככה!

כבר יותר טוב

אני לא אוכל לומר לה "תודה לך, על הילדות שלי" כי... ובכן... קראתי את הספרים רק לפני שנה... אז מזל טוב לי שמלאה שנה מאז קראתי את ספרי "הארי פוטר" לראשונה בחיי. אבל... מחייכת בעצב... עכשיו אני מודה שטעיתי כל השנים כשלא הקשבתי לאמא שלי. ולחברתי. ולעוד חברתי. ולכל שאר העולם. ולא קראתי אותם לפני כן.

הנה תמונה ממש יפה שמצאתי באחת הקבוצות של של "הארי פוטר" בפייסבוק:























ואחת התמונות היותר יפות שראיתי בקשר לזה:
























אז מזל טוב שניכם!!! ותודה על ילדות קסומה, שעוד לא הסתיימה בזכותך, ג'ו.


אוהבת
ספיר


נ.ב עדיין מחכה לינשוף עם מכתב וכתוב בכתב ירוק ומסולסל.

נ.ב.ב הנה עוד תמונה שמצאתי עכשיו:

לוגו אולימפי

היי כולם!!
אז, הנה הלוגו האולימפי באיחור קל, אבל יש לי תרוץ טוב. אני מאשימה את כדור הארץ שהסתובב ככה שבדיוק היה לילה בטקס הפתיחה. אין מה לעשות. אי פשר לצלם בלילה על הדשא... כי אין אור. וגם יש יתושים.
אז צילמתי היום בבוקר וסיימתי עם הכתוביות. הוא יצא לא רע. לא כמו הלוגו קיץ (שיחזור לאתר כשתיגמר האולימפיאדה) שהיה טוב מאוד, אלא לא רע. הרעיון עם הספרים היה שלי. וצילמתי את זה אתמול בלילה על הרצפה אבל אתם יכולים רק לשער שזה לא יצא כל כך טוב.
אז קבלו במחיאות כפיים סוערות:

אולימפיאדה

אז... ג'יי קיי רולינג (הארי פוטר....) הקריאה בטקס הפתיחה קטע מהספר "פיטר פן".


הם אמרו משהו על "הכוכב השני ימינה ויש עד הבוקר" ואבא שלי ואחותי לא הבינו... אני אמא שלי ואני התחלנו להסביר להם- כך מגיעים ל"ארץ לעולם לא"!!


טוב, אנגליה תרמה המון לספרות הילדים: צ'ארלס דיקנס כתב את "אוליבר טוויסט" ועוד רבים וטובים אחרים. פמלה לינדון טרברס כתבה את "מרי פופינס", לואיס קרול כתב את "אליס בארץ הפלאות", ג'יימס מתיו ברי כתב את "פיטר פן" וכמובן ג'יי קיי אולינג כתבה את הארי פוטר (הספר הנמכר ביותר בעולם מיד אחרי התנ"ך).


ואני  בטוחה שבקטע בטקס הפתיחה הייתה בובה ענקית של וולדמורט... לבן עם גלימה שחורה ושרביט שמוציא ניצוצות ירוקים... אני לא חושבת שזה משהו אחר... אם הייתי במקום רולינג הייתי מתפוצצת מגאווה.


בסך הכול היה טקס נחמד. אבל לא יותר מזה. ואחרי שראינו את ישראל נכנסת פשוט העברנו ערוץ.
הרבה הצלחה לנבחרת הישראלית!!!

שונרא, החתול שלי, צופה בטקס פתיחת האולימפיאדה במלכותיות חתולית

שלום קוראי בלוג יקרים שלי!!!

היום הייתי בספרייה. אני קוראת עכשיו במקביל חמישה ספרים (אולי יותר) אז לא לקחתי ספר. באתי עם אבא שלי ואחותי סתם בשביל הכיף. אחרי כן הלכנו לחנות תבלינים וקנינו כל מיני... ואז בדרך חזרה הביתה, בכביש שחוצה את היער עשינו תחרות "אהה" (צריך בנשימה אחת לעשות את ה"אהה" הכי ארוך). ואז ליד בית הספר היסודי שבכניסה ליישוב שמתי לב שהיום כל כך יפה (וחם) והדשא שליד בית הספר נראה פתאום הרבה יותר ירוק, והשמיים יותר בהירים. איזה יום נפלא. ורק צהריים עכשיו.

אתמול אופיר (אחותי... כדאי שאתחיל לקרוא לה בשם במקום "אחותי" כל הזמן) ואני שחינו לילית (שחייה לילית) בבריכה שבחצר וראינו תנשמת. (אחחם אחחם... הדוויג ז"ל... אחחם אחחם) ובקיצור היה ממש כיף היום. ואתמול. 

הדוויג בסרטי הארי פוטר

והיום אולימפיאדת לונדון!!! מרגש, לא?? אולי לא כל כך... אבל בעצם כן!! אולימפיאדה זה לא משהו שקורה כל יום!!

אני עכשיו לבושה בגופייה כחולה של אולימפיאדת אתונה 2004. ספורט זה חשוב, אנשים!!

אחד הסמלים שמצאתי בגוגל

טוב... אני אסיים את הפוסט החצי- מיותר הזה (לא מיותר לגמרי) בברכת המשך יום נעים לכולם!!

ספיר

הקוסם השחור- גילדת הקוסמים

"גילדת הקוסמים", ספר פנטזיה ראשון בטרילוגיית "הקוסם השחור" מאת טרודי קנבן.


רקע לסיפור:
בכול שנה, בחורף, המלך מכריז על הטיהור. מוציאים את כל הקבצנים, אנשי הרחוב והעניים אל מחוץ לחומות העיר. כך העיר תישמר נקייה.
הקוסמים מהגילדה עוזרים למלך בטיהור בכך שמפחידים את האנשים. הם לא צריכים לעשות הרבה- רק לעמוד שם עם המגן הקסום שלהם ולעורר פחד.


על מה מסופר?
בכול שנה, בחורף, בזמן הטיהור, יש חבורות של נערי רחוב שזורקים אבנים על הקוסמים. האבנים לא עוברות את המגן הקסום, כמובן. עד שנערת רחוב אחת, סוניה שמה, מרכזת את כל כעסה באבן שבידה- על אמה שמתה, על אביה שנעלם, על שגרשו אותה ואת דודיה מביתם, על הכול- וכל מה שהיא רוצה זה שהאבן תעבור את המגן הקסום, שהאבן תפגע בקוסמים הארורים. והאבן עוברת. והאבן פוגעת.
והקוסמים יודעים מה משמעות הדבר- יש קוסמת ברחובות העיר. יש קוסמת בעלת עוצמת קסם אדירה ובלתי מרוסנת שלא תחת אחריותם. הם יוצאים לחיפושים אחרי הנערה.
סוניה לא רוצה להיתפס. אם הם מחפשים אחריה כל כך הרבה- כפי הנראה שהם רוצים הרוג אותה. היא בורחת. אך קסמה מתחזק ומתפרץ יותר ויותר מיום ליום.


בקיצור:
ספר מעולה, מדהים, מותח, מופלא, מרנין (איזה כיף זה להגיד "מרנין").
זה ספר כזה שמחמם את הקטע שבין הריאות ללב. שגורם לך לחייך כשאתה סתם ככה רואה את הכריכה, לא קשור לזה שסיימת אותו כבר.
אתם מכירים ספרים כאלה?
יש מעט מאוד.
אחרי שהשארתי אותו בסלון, חברתי מצאה אותו והחלה לקרוא. ואחר כך אחותי ראתה אותו וגם החלה לקרוא. ואז נוצרה מלחמה על הספר. אחותי החביאה אותו במזווה, אבל ברוב חוסר הטאקט שלה היא צעקה ברחבי הבית "מי ראה את הספר שהיה פה במזווה?!" כי, כמובן שחברתי מצאה אותו שם. ואחרי שאני הצלחתי איכשהו להביאו לידי, אחותי שוב החביאה אותו. אך ראו זה פלא, באותו המקום בדיוק- במזווה. בסופו של דבר חברתי הצליחה לעקוף אותי ולסיים לקרוא אותו לפני, אני סיימתי עוד באותו היום ואחותי סיימה היום או אתמול.
ספר ששווה להילחם עליו, אתם יכולים להיות בטוחים בזה.
אז, שני הספרים הנוספים בסדרה היו אמורים לצאת בסביבות שנת 2009, לפי מה שכתוב בסוף הספר, אך אחרי שלא מצאתי אותם בספרייה התחלתי לדאוג. חיפשתי באתר של "סטימצקי" ולא מצאתי אותם שם. חיפשתי באתר של ההוצאה לאור, אחרי שכתוב בסוף הספר שאם אנחנו רוצים עדכונים נוכל להיכנס לאתר שלהם, והספרים לא הופיעו שם. חיפשתי סתם ככה בגוגל וראיתי כמה וכמה שאלות בפורומים לגביהם. חיפשתי באנגלית ומצאתי את הערך עליהם בויקיפדיה. באנגלית.
בסופו של דבר שלחתי אימייל  מנומס ותרבותי להוצאה לאור:


הוצאת "כוכבי כסף" שלום,

קראתי את הספר "גילדת הקוסמים" ומאוד אהבתי אותו, אך לצערי לא מצאתי את שני הספרים הבאים בסדרה. בסוף הספר הראשון בסדרה נכתב שהם יצאו בשנת 2009. היות שהשנה היא 2012 הייתי מצפה לראות את שני הספרים הבאים, אך כאשר חיפשתי אחריהם בספרייה, באתר של סטימצקי וסתם כך ברחבי הרשת, לא מצאתי דבר אודותיהם חוץ משאלות של "היכן הם?".

האם הם יצאו לאור בהוצאתכם? אם כן, היכן אוכל לקנותם?

בתודה מראש

ספיר ~שם משפחה~

עוד לא קיבלתי תשובה, אבל אני אעדכן אם כן.


ציון:

חמש סימניות

בני לוריאן- כוחה של מספר שש

חייבים להודות- הכריכה ממש מזמינה

סיימתי את הספר השני בסדרת "בני לוריאן"- "כוחה של מספר שש" מאת פיטקוס לור.
מה אפשר להגיד?
הוא היה נחמד, לא רע. 
אני צריכה להביא לאח שלי את המחשב, אז להתראות לבינתיים!!


אוהבת,
ספיר 

צילום לוגו-קיץ

שמתם לב ללוגו-קיץ החדש??


אבל תחשבו על זה שסידרתי את הספרים ורצתי כל הזמן לתוך הבית להביא דברים ולצלם כי לרוע מזלי הרב מאוד, יש במזרן הים הירוק שאתם רואים חור או שניים. אני ממש סיכנתי את הספרים המסכנים בשביל לצלם את זה.


רוצים כמה עובדות של "מאחורי הקלעים" על הצילומים?

בני לוריאן- אני מספר ארבע

היום,בשעה טובה, סגרתי מעגל אחרי שסיימתי אתמול את הספר  הראשון בסדרת "בני לוריאן" והיום ראיתי את הסרט "אני מספר ארבע" מאת פיטקוס לור.
מה להגיד?
הספר יפה והסרט ממש ממש ממש שונה ולא כל כך טוב כמו הספר. השחקנים- מעולים ודומים לאיך שדמיינתי בספר אבל... פשוט שינו הרבה מהעלילה למשל ששרה מתבודדת... בספר היא ממש פופולרית. בסרט הכוחות של מספר שש הם הכוחות שאמורים להיות לג'ון\מספר ארבע. ועוד משהו אבל זה ספויילר רציני הרבה יותר.
טוב, אז לפוסט המסורתי:

רקע לספר:
אחרי שהמוגדוריאנים השמידו את הכוכב לוריאן, תשעה ילדים לורים ושומריהם ברחו אל כדור הארץ. בבוא היום הילדים האלה יפתחו את ה"מורשות" שלהם- הכוחות המיוחדים לכל אחד. כל אחד מהילדים ושומרו הולכים לכיוונים מנוגדים כדי שהמוגדוריאנים לא ימצאו אותם. המוגדוריאנים יכולים להרוג אותם רק על פי הסדר המספרי.

על מה מסופר?
אחרי שמספר שלוש נהרג, מספר ארבע צריך לברוח ביחד עם הנרי, השומר שלו, עוד פעם. הם עוברים ממקום למקום מאז שהגיעו לכדור הארץ. הם מחליפים זהויות, מחליפים בתים, מחליפים חיים. הם מגיעים לעיירה קטנה בשם "עדן" באוהיו. ארבע מקבל את השם ג'ון סמית' והוא לומד בבית הספר כמו כל נער אחר. הוא פוגש שם את שרה ומשם הניצוצות עפים. וגם כשהמורשות שלו מתפתחות וגם כאשר המוגדוריאנים קרבים ובאים הוא לא מוכן לעזוב.

בקיצור:
אהבתי. העלילה מעולה אבל לא מתקדמת מספיק מהר לטעמי. אתם מכירים את הספרים שהעלילה האמיתית מתחילה רק בעמוד מאוחר מאוד? בספר הזה יש עלילה טובה בהתחלה ואז הכול "נרגע" ואז לקראת הסוף העלילה שוב מתלהטת. אני לא יודעת מה איתכם, אבל לי זה גרם להפסיק באמצע ולעבור לספרים אחרים. אבל אז ראיתי את הטריילר לסרט וגיליתי שזה עומד להיות מעניין.
אז... לגיל שתים עשרה- שלוש עשרה ומעלה.
ספר ההמשך "כוחה של מספר שש" יצא לא מזמן בעברית והספר השלישי יצא רק באנגלית, נדמה לי (משהו עם מספר תשע). וכמובן הסרט שיצא ב2011.
ציון:

ארבע וחצי סימניות



עולם הספרים

מה חדש בעולם הספרים??
קודם כול, גיליתי שאני עוד לא סיימתי את "מחסה" מאת הרלן קובן.
הסימניה: דף המלצת קריאה של אחותי שמצאתי בין דפי הספר.


הלכתי לספרייה ביום שישי, אחרי שביום חמישי ביליתי זמן מה באתר של "סטימצקי" כדי למצוא ספרים לשים ב'רשימה' שלי. ה-'רשימה' של ה-לקרוא. (היא בטעות התכבסה...).
לקחתי את הספר "גילדת הקוסמים" מאת טרודי קנבן והוא טוב. מהספרים האלה הטובים וה... מרגיעים, אני מניחה.
הסימניה: במשך זמן מועט הסימניה הייתה מדליית מקום שני שזכיתי בתחרות ידידותית בחוות הסוסים שבה אני רוכבת. אחר כך מצאתי גזיר נייר זהב ליד המדרגות ואני משתמשת בזה.