"כולנו אך דמויות בסיפור,
התפקיד למפרע כתוב ותפור.
כולנו הומצאנו לתכלית ידועה,
לא נוכל לחולל חדשות לישועה,
או להשתנות ולהיות לאחרים-
כי איננו אלא דמויות בספרים"

"הסיפור שאינו נגמר", מיכאל אנדה, הוצאת "לנדורי", עמוד 81

יום חמישי, 28 ביוני 2012

1 וחצי בגידות ביום אחד

מה שסיימתי לעשות עכשיו היה רמאות לשמה.
אני, ברגע זה ממש, סיימתי לראות את הסרט "אשתו של הנוסע בזמן" שמבוסס על הספר מאת אודרי ניפנגר. כמו שאמרתי. רמאות. ולא רק זה, אלא שאני גם כתבתי את הספר ברשימת ה"לקרוא" שלי. אין זה נקרא בוגדנות?
אני אמרתי לעצמי "אל תראי את הסרט" ולא בגלל הספויילרים, אלא בגלל שכך אני לא אוכל לדמיין את הדמויות בעצמי. אבל בלי משים פשוט לחצתי פליי ו.... גאד, אני שונאת את עצמי. אז או שאני אקרא את הספר ואדע מה קורה בסוף (כי בסוף זה היה ספויילר רציני..." או שאני אייסר את עצמי ולא אקרא את הספר.
אני אקרא אותו.

"אני מספר ארבע" מאת פיטקוס לור:
יש סרט, אני יודעת. וראיתי את הטריילר כי נמאס לי מהספר... ואז גיליתי שזה יהיה מעניין. אז עצרתי את עצמי. והייתי בחצי הדרך לשתי בגידות ביום אחד, ואני ממשיכה לקרוא וזה די טוב. אני לא מבינה למה חשבתי במשך זמן מה שזה משעמם... זה לא כל כך התקדם אבל זה נחמד.

יום שני, 25 ביוני 2012

עולם הספרים

מה חדש בעולם הספרים??
 אוה... נהדר ששאלתם!!
אני עכשיו קוראת את הספר "המסעדה שבסוף היקום", השני בסדרת "מדריך מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדאמס. ואין לי בו סימניה...

אני קוראת גם את "אני מספר ארבע" מאת פיטקוס לור (ממש כיף להגיד ת השם שלו, אתם לא חושבים??). והוא בינתיים נחמד... כתיבה בסדר ועלילה יפה. הסימניה: מטלית לניקוי משקפיים.

יום שבת, 16 ביוני 2012

goodreads

אני שמחה לבשר לכם שפתחתי חשבון goodreads.
מה זה? אתם שואלים...
אז ככה.
זה אתר (באנגלית) שבו אפשר לדרג ספרים שקראת, לומר את אתה רוצה לקרוא אותם, או כל דבר אחר הקשור. אתה בוחר אילו ז'אנרים מעניינים אותך והוא ישר מביא לך עשרות אם לא מאות של ספרים מהסוג שאתה אוהב. אתה יכול להיות מעריץ (fan) של סופרים (מיד רשמתי את פיליפ פולמן) ומשהו שגיליתי לאחרונה- אפשר לפרסם שם דברים שאתה כותב!! אתה יכול לבחור לספר הוירטואלי שלך שם, לשים תמונה של הכריכה, לבחור ז'אנר, לכתוב פרקים...

הנה עמוד הפרופיל שלי (זה לחיץ, אתם יודעים... איזה מאגניב...)
אתם יכולים להציע לי חברות מעכשיו...

מה חדש בעולם הספרים?
גיליתי אצל סבתא שלי את שאר הספרים בסדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מאת דאגלס אדאמס חוץ מאת הרביעי "היו שלום ותודה על הדגים" שמשום מה לא היה שם. וגם עוד ספר אחד של דאגלס אדאמס.
התחלתי לקרוא את "מחסה"- ספר ראשון מסדרת ספרים יחסית חדשה של סופר המתח המהולל (שאמא שלי ממש אוהבת את הספרים שלו) הרלן קובן. הוא נחמד מאוד עד עכשיו.


החום ממיס אתכם לשלוליות? כמה נהדר!!
תישארו אופטימיים ותשתו תמיד את חצי הכוס המלאה- זה לגמרי מיותר לשתות את הריקה.

עד לפעם הבאה,
ספיר

יום רביעי, 13 ביוני 2012

חומריו האפלים

"חומריו האפלים", מאת פיליפ פולמן, היא הטרילוגיה הטובה ביותר שקראתי אי פעם.
אני אוהבת את הסדרה הזאת יותר מכל ספר אחר. יותר מ"הארי פוטר" מאת ג'יי קיי רולינג, יותר מ"משחקי הרעב" מאת סוזן קולינס. יותר מכול ספר אחר שנתתי לו חמש סימניות באתר הזה.
אם היו שואלים אותי איזה ספר הייתי לוקחת לאי בודד, הייתי בוחרת באחד הספרים האלה (כפי הנראה באחרון בסדרה, הוא האהוב עלי ביותר).

שנעבור לעלילה?


ספר ראשון, המצפן הזהוב:
"המצפן הזהוב" או, בשם הסרט "מצפן הזהב" יצא לאור לראשונה בשם "אורות צפוניים". מסופר על ליירה, אשר חייה בעולם שבו יש דמונים. יצורים בדמויות של חיות ש"מחוברות" כל אחת לאיש כלשהו. בערך בגיל 12 הם מתקבעות על חיה אחת וספציפית. לפני גיל זה, הן יכולות ...להחליף לכל חיה שקיימת.
ליירה יוצאת למסע מסוכן אל הקוטב הצפוני כדי להציל את חברה רוג'ר עם המצפן הזהוב, או בשמו האחר- אלטיומטר. מכשיר האמת היכול כמובן- לדעת את האמת.
 

ספר שני, הסכין המעודן:
מסופר על ויל, ילד מהעולם שלנו מהעיר אוקספורד שבאנגליה. הוא מצליח לעבור לעולם אחר ושם הוא מוצא את ליירה. ולא רק זה, אלא גם הופך להיות נושא הסכין המעודן, היכול ללחתוך כל דבר שקיים, כולל פתח לעולמות אחרים.

הספר השלישי,משקפת הענבר:
מתרחש בכמה עולמות במקביל. הכי קשה להסברה. אבל אחרי הספרים הראשונים, מי שלא מתחנן לשלישי... אני לא יודעת אם הוא אנושי בכלל.

דברים שכדאי לדעת:
יש מעין ספר נוסף בסדרה שקוראים לו "lyra's oxford" אני מתחילה לקרוא טעימת קריאה שלו עכשיו באנגלית באינטרנט בגלל שלאף אחד לא באמת אכפת שלא הוציאו את זה בעברית.
אם אתם רוצים, הנה קישור: http://www.amazon.com/Lyras-Oxford-Philip-Pullman/dp/0375843698#reader_0375843698


ציון:












אם נחבר חמש סימניות ועוד חמש סימניות נקבל עשר. (לפחות חשבון אני יודעת...)

סאפיק


היום, יום חשוב מאין כמוהו, סיימתי את "סאפיק", ספר ההמשך של "אינקרסרון" מאת קתרין פישר.

מה יש לי להגיד עליו?

מדהים.

כל כך הרבה דברים מפתיעים ו... סוחפים!!
אין מה להגיד, אחד הספרים היותר טובים שקראתי אי פעם. וכן, יהיו כאלה שיגידו "יש את משחקי הרעב, ויש את הארי פוטר, ויש את דמדומים..." (למען האמת, החור הגדול בהשכלתי הוא בעצם כך שלא קראתי עדיין את "דמדומים" מאת סטפאני מאייר)

וכמובן שיש את פיליפ פולמן שאני מעריצה עד כלות נשמתי, אבל עדיין- סדרת הספרים "אינקרסרון" בהחלט חצתה גבולות של מעבר לקווי הדמיון (לא כמו פיליפ פולמן- גאון עולמי מבחינתי- אבל עדיין...).

דברים שאהבתי:

בתחילת כל פרק יש קטע קטן של אגדות ממסעות סאפיק (מי שהצליח להימלט מאינקרסרון), מכתבים, יומנים ועד כמה וכמה.

הנה אחד מהם שממש ממש אהבתי:

"אני יכול לנשוף עליך אש," נהם זאב המתכת.
"בבקשה," אמר סאפיק. "רק אל תשליך אותי למים."
"אני יכול לכרסם את הצל שלך עד שייעלם."
"זה כלום בהשוואה למים השחורים."
"אני יכול לקרוע את בשרך וגידיך."
"המים הנוראים מפחידים אותי יותר ממך."
זאב המתכת השליך אותו בזעם למי האגם.
הוא התרחק משם בשחייה וצחק.

מכך אפשר להסיק שאני נותנת לו חמש סימניות, לא כן?


יום ראשון, 10 ביוני 2012

סאפיק והלחמניות השרופות

כפי שאתם יכולים לראות בתמונה משמאל, יש לי לחמניות שרופות.למה הן שרופות?
או, שאלה מרתקת! הן שרופות מפני שאני, ברוב אי אחריותי, שרפתי אותן!

בואו נתחיל מההתחלה:
הכנתי לחמניות מבצק והכנסתי אותן לתנור ואז התחלתי לקרוא את הספר המופלא "סאפיק" מאת קתרין פישר ולא יכולתי להפסיק.
אז הן נשרפו.
בדרך כלל הן יוצאות ממש ממש טעימות.
ומה קורא בעולם הספרים?
"הבחירה" מאת אלי קונדי די תקוע, גם בגלל "סאפיק"
התחלתי את "סאפיק" אתמול והמשכתי היום בבית הספר...


אז תאחלו לי בהצלחה עם הלחמניות השרופות, ואל תשכחו לחייך- הקיץ מחמם אתכם למוות! איזה כיף!

עד לפעם הבאה,
ספיר