"כולנו אך דמויות בסיפור,
התפקיד למפרע כתוב ותפור.
כולנו הומצאנו לתכלית ידועה,
לא נוכל לחולל חדשות לישועה,
או להשתנות ולהיות לאחרים-
כי איננו אלא דמויות בספרים"

"הסיפור שאינו נגמר", מיכאל אנדה, הוצאת "לנדורי", עמוד 81

יום חמישי, 28 ביוני 2012

1 וחצי בגידות ביום אחד

מה שסיימתי לעשות עכשיו היה רמאות לשמה.
אני, ברגע זה ממש, סיימתי לראות את הסרט "אשתו של הנוסע בזמן" שמבוסס על הספר מאת אודרי ניפנגר. כמו שאמרתי. רמאות. ולא רק זה, אלא שאני גם כתבתי את הספר ברשימת ה"לקרוא" שלי. אין זה נקרא בוגדנות?
אני אמרתי לעצמי "אל תראי את הסרט" ולא בגלל הספויילרים, אלא בגלל שכך אני לא אוכל לדמיין את הדמויות בעצמי. אבל בלי משים פשוט לחצתי פליי ו.... גאד, אני שונאת את עצמי. אז או שאני אקרא את הספר ואדע מה קורה בסוף (כי בסוף זה היה ספויילר רציני..." או שאני אייסר את עצמי ולא אקרא את הספר.
אני אקרא אותו.

"אני מספר ארבע" מאת פיטקוס לור:
יש סרט, אני יודעת. וראיתי את הטריילר כי נמאס לי מהספר... ואז גיליתי שזה יהיה מעניין. אז עצרתי את עצמי. והייתי בחצי הדרך לשתי בגידות ביום אחד, ואני ממשיכה לקרוא וזה די טוב. אני לא מבינה למה חשבתי במשך זמן מה שזה משעמם... זה לא כל כך התקדם אבל זה נחמד.

2 תגובות:

  1. עזבי את הסרט של "אשתו של הנוסע בזמן". אמנם לא ראיתי אבל שמעתי שהוא לא משהו. הספר מדהים, באמת שכדאי!

    לא קראתי עדיין את "אני מספר ארבע" (אני יודעת שזה לא בסדר!), שמחה לשמוע שהוא נחמד. ראיתי את הסרט והיה לא רע (;

    ד"א, אנא הורידי את הבדיקת בטיחות. אני תמיד נכשלת בזה.

    השבמחק
  2. דבר ראשון- הסרט של "אשתו של הנוסע בזמן" היה טוב. אני לא יודעת אם אני אעז עכשיו לקרוא את הספר.

    הסרט אפילו לא מגיע לקרסוליים של הספר "אני מספר ארבע".

    ד"א אין לי מושג על מה את מדברת כשאת אומרת "בדיקות בטיחות".

    השבמחק