הצילו!
זה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו.
הצילו.
הספר. הזה. פשוט.... הצילו!
נעבור לקטע הקליל יותר, ששמו כשם הפוסט: המלחמה על הכוכבים.
אולי לא הבנתם עד עכשיו שאני קוראת ספר (ועוד איזה ספר!). שמו הוא "אשמת הכוכבים" (כפיים) מאת ג'ון גרין.
המלחמה על הספר התחילה באופן משונה במקצת: בשיחה ביני לבין אחותי. המוזר, ואני מאוד מצטערת, הוא שאני לא זוכרת שום דבר מהשיחה הזאת. אז תיאלצו להסתפק, כמוני, בעדותה של בת שיחי.
בקיצור מקוצר, היא כנראה דיברה איתי על הספר הזה והזמינה אותו בספרייה. או שאבא שלי הזמין אותו? אני לא יודעת, אוקיי?
אבל אז לחברה שלי (ומפה אני זוכרת), ליאור המהממת שבטח אמרתי לה לקרוא את הפוסט הזה (היי ליל) לא היה מה לקרוא, אז אחותי, אופיר האחות הכי טובה בעולם (היי פיר) נתנה לה אותו. ואז איכשהו הוא שוב חזר אלינו הביתה.
עכשיו מתחיל הסיבוך: אמא שלי ראתה את הספר וגם שמעה עליו בתוכנית הרדיו האהובה עליה. היא מיד רצתה לקרוא אותו ואופיר אמרה לה שליאור קוראת אותו (בינתיים אופיר כבר סיימה). ובסופו של דבר נוצרה הפסקת אש מוזרה והספר נשאר ללילה אצל אמא שלי, ואופיר הייתה אמורה להחזירו לליאור בבוקר למחרת.
ואז נוצר מצב שבו אמא שלי (היי אמא) ראתה קומדייה רומנטית במיטה ואני שכבתי לידה וקראתי את הספר.
וכך הוא הגיע לידי, בדרך משונה מעט.
אופיר שכחה לקחת אותו בבוקר, אז הוא נשאר אצלי גם אחר הצהריים, ובערב, ובלילה, וגם היום.
גמרתי אותו, לידיעתכם. פוסט מסורתי מקיף ברגע שאסדיר את נשמתי, אפטר מכאב הגרון שלי ואתכונן לבוחן בערבית.
עד לפעם הבאה
ספיר
שמתחילה לחלות קצת.
 |
| עד הפוסט אתם יכולים ליהנות מהכריכה תיהנו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה