מרוצי העקרב ומה שקרה

אז הייתי היום ב"צומת ספרים", והיה שם את המבצע הזה- ספר שני ב-20 ש"ח. ומה יצא מזה? "מרוצי העקרב" מאת מגי סטיווטר, הסופרת המצליחה של סדרת "הזאבים של גרייס".
ואמרתי לעצמי "זה לא נקרא בגידה, נכון? כי פיץ הרי לא פה כדי לראות את זה." ברור שזאת בגידה. אני מבינה את החטא שלי, הבנתי אותו גם כשהיה לי משעמם כשאחותי בחרה לעצמה שעון, ואני פתחתי את "מרוצי העקרב" והתחלתי לקרוא.
לפי הכריכה האחורית המשקל של השם "מרוצי העקרב" דומה בצורה מפחידה למשקל של "משחקי הרעב". תנסו את זה על הלשון- "מרוצי העקרב", "משחקי הרעב". אבל הכול השתנה כשהדחקתי את הקול הקטן של פיץ שבקע מהמושב האחורי של האוטו, איפה שהשארתי אותו, והתחלתי לקרוא- מחשבות עמוקות, מתאים לאוסף הציטוטים שלי. עד ש- רגע מה? היה כתוב משהו על זה שהוא בן 10. כאילו, מה לעזאזל? איך ילד בן עשר אומר דברים כמו "אני חי ונושם את החוף"?! אבל אז אני מנסה להרגיע את עצמי, כאילו- סוג של עולם עתידני ואחר, ואולי הם סופרים את השנים באופן שונה מאיתנו, כמו שסופרים באיי החוץ בספרים של רובין הוב.
אני מסיימת את הפרק הראשון, ואז מגלה שהוא בעצם היה הקדמה. אוקיי, סבבה. מה קורה עכשיו? נכנסת לאוטו, רגשי אשמה. פיץ בוהה בי מהמושב האחורי. "סליחה פיץ, אבל לא..." אין לי תירוצים. ומה עכשיו? מתמטיקה, ודוקטור פיל, ויציאה לרחוב. "מרוצי העקרב" נדחה למועד אחר, אחרי הרשימה, אולי בתוכה. מתישהו, זה בטוח. ואולי תוך כדי.