הספר הראשון מתוך טרילוגיית "הגן הכימי" מאת לורן דסטפנו. רקע לסיפור:
המין האנושי דועך. אחרי שרוב כדור הארץ הוצף נשארה רק צפון יבשת אמריקה וכמה איים בודדים ברחבי העולם. ואחרי שלושה דורות התפתח וירוס אשר מי שנולד בן בתקופה הזאת מת בגיל עשרים וחמש, בת מתה בגיל עשרים.
כדי להפסיק את ההכחדה של האנשים הצעירים, בנות בגילאי שלוש עשרה עד שמונה עשרה נחטפות כדי להיות לרעיות של העשירים. כך, הם מקווים, יצליחו להמשיך להוליד ילדים ולשמור על האנושות.
על מה מסופר?
ריין, נערה בת שש עשרה שנשארו לה עוד ארבע שנים לחיות, נחטפת ונישאת לבן של מדען עשיר. אבל בזה לא נגמר הסיפור. ריין מתגעגעת אל אחיה התאום שמרוחק ממנה קילומטרים רבים. ובנוסף, היא מאוהבת בכלל במישהו אחר. במישהו שאסור לה להתאהב בו.
באחוזה הענקית, שאין לה התחלה ואין לה סוף, הכול לא כפי שהוא נראה. ולא חשוב מה ריין מנסה לעשות, היא רק מגלה את הצביעות של הכול.
בקיצור:
אהבתי. ספר חמוד, אבל לא קליל מדי. צריך לפנות בשבילו זמן, אי אפשר לקרוא משהו אחר במקביל אליו. אני גם אהבתי את משולש האהבה החמוד שנוצר, לא כבד מדי אבל עדיין לא כזה שנפתר מהר מדי.
לגילאי ארבע עשרה ומעלה. בלי ספק. אבל אפשר להתפשר על שלוש עשרה.
ציון:
 |
| ארבע וחצי סימניות |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה