"כולנו אך דמויות בסיפור,
התפקיד למפרע כתוב ותפור.
כולנו הומצאנו לתכלית ידועה,
לא נוכל לחולל חדשות לישועה,
או להשתנות ולהיות לאחרים-
כי איננו אלא דמויות בספרים"

"הסיפור שאינו נגמר", מיכאל אנדה, הוצאת "לנדורי", עמוד 81

יום חמישי, 1 במרץ 2012

לב של דיו

לב שלי דיו, קורנליה פונקה.


רקע לסיפור:
לאבא של מגי יש כישרון. כשהוא קורא בקול מספר, יכולים לצאת ממנו חפצים, חיות ואפילו אנשים.
אבל במקומם חייב מישהו להיכנס לספר.
כמו שקרה לאמא של מגי, אביה קרא באוזני אמה מהספר "לב של דיו" ואמה הוחלפה עם דמות אחרת מהספר.
בעל לב הדיו הוא קפריקורן.


על מה מסופר?
מגי מגיעה עם אביה לבית דודתה מלא הספרים. שם אביה מוצא לנכון להחביא את הכרך האחרון של "לב של דיו". אך העניינים מסתבכים והספר נגנב על ידי אנשיו של קפריקורן.


בקיצור:
לא אהבתי מאוד. הרעיון לספר נהדר, אבל הכתיבה תקועה ולא זורמת. יש יותר מדי תיאורים מיותרים ובכלל מילים מיותרות לחלוטין. לא הבנתי חלק מהעלילה.


ציון:
שתיים וחצי סימניות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה