לפני שעה חזרתי מליל מטאורים ביחד עם אבא שלי ואחותי.
לא היינו באירוע הגדול במכתש רמון, ישנו באיזה מקום כלשהו עם אוהל, והראו שם מצגות והביאו טלסקופים לרווחת הציבור חסר הטלסקופים.
בלילה היה קר. ואז ביום היה חם... מדבר.
בסך הכול היה כיף, אני עייפה עכשיו כי לא ישנתי כמעט בלילה. ויש לי צורות מול העיניים... אבל אני יודעת שלא אצליח להירדם... נו טוב...
 |
| בתמונה רואים את הספר "המצפן הזהוב" מאת פיליפ פולמן, את המחברת שלי שהבאתי איתי, את התיק של המצלמה, ואת הרגל שלי כשכולנו בתוך האוטו והיה לי משעמם. |
בלילה היה קר. ואז ביום היה חם... מדבר.
בסך הכול היה כיף, אני עייפה עכשיו כי לא ישנתי כמעט בלילה. ויש לי צורות מול העיניים... אבל אני יודעת שלא אצליח להירדם... נו טוב...
החשיכו את כל מצפה רמון, ובכלל את כל האזור שם, ככה שממש ראו את שביל החלב. בטיול אחר במדבר, לפני שנתיים, ראיתי יותר כוכבים, אבל היום ראינו מטאורים (כוכבים נופלים). (טכנית, זה היה אחרי חצות בלילה, אז זה נחשב היום).
ובדרך חזרה ראינו יעלים, ממש בשולי הכביש. אז עצרנו וצילמנו... הנה תמונות שצילמתי:
לתמונה הזאת אני קוראת "true love" ("אהבה אמיתית")
ואת זאת אני סתם אוהבת.
ומה יש ליעל היפהפה הזה בפה?
עטיפה של החטיף "קינדר".
מיותר לציין שזה יכול היה להרוג אותו.
בייסורים.
אבא שלי הבריח אותו בכוונה שהוא יפיל את העטיפה מפיו, מה שקרה בסופו של דבר, למזלו של היעל.
תשמרו על הזבל שלכם!!!
הדבר.הזה.לא.צריך.לקרות!!!
ואין לי עוד משהו להוסיף בנושא.
מזעזע שמבקרים משאירים עטיפות של דברים כאלה ליד בעלי חיים\בטבע\בכל מקום שהוא לא פח אשפה.
השבמחקמצפה רמון הוא אחד המקומות הכי יפים בעיניי על מפת ארץ ישראל וכל כך חשוב לי שהטבע המיוחד הזה ישמר.
אנחנו גם היינו בליל המטאורים. איזה כיף היה? :)